<h1>העיטור — שער ראשון הכשר הבשר ח"ג</h1>
<h2>דף טז:</h2>
גרסי' בפ' אלו הן הלוקין [מכות ט"ז ע"ב] אר"י האי מאן דאכיל ביניתא דבי כרבא לקי. והרב צרפתי והרב אדונינו אבינו ז"ל פירשו תולעת היוצא מן הכרוב שקורין קניי"לא דהו"ל כאיתלע אילנא (גופה) [גופא] דאסור ומסתברא שנגמר התולעת שיש בו כח לשרוץ על הארץ אבל לא נגמר מותר והיינו קופא שבירקות. דגרסינן בתרומות [תוספתא פ"ז] האוכל תולעת שבעיקרי הזיתים וקופא שבירקות וגרסינן בפסחים [קט"ו ע"ב] האי מרור צריכין לשקועי משום קופא. אבל בערוך כתב בשאלתות גדולות בויהי ביום השמיני ביניתא דבי כרבא האוכל דג שנמצא בחורש ארץ לא מחייב אלא מלקות א' מההוא דר"י וכן הלכתא. ובפ' אלו טריפות [חולין ס"ב ע"ב] הני כרזי דבי חלפי שרי דבי כוורי אסור במערבא מלקו ליה משום שרץ העוף. ופי' הערוך שרצים הגדלים באגמים במקום שיש סוף וגומא ורש"י פי' דבי (כרבא) [כרזי] חגבים דבי חילפי אורטי"נש בלע"ז דבי כרבא כרוב ומילקי עלייהו משום שרץ העוף דלאו ספק הוא אלא ודאי ומסתברא כשאלתות דאי איתא כרש"י הול"ל דכרבא ולא דבי כרבא ועוד דלא שמיע לן מקמאי שום בדיקה וחשש דכרוב ואפילו יש בו לא חיישינן ביה.
